מסע ההעמקה למייסור והמפי הוא ביטוי לריבוי הפנים של המושג "יוגה" .
הוא מבקש להמחיש את החיבור בין שלושה פנים מרכזיים של היוגה – הפיסי, האינטלקטואלי והתרבותי.הוא משלב בין אימון פיסי ומנטאלי (אסנות, נשימה ומדיטציה), חקירה הגותית (רעיונות ואמונות), ומפגש תרבותי (אומנות, תרבות אוכל, פולחנים, מנהגים). כל זאת במרחב ההודי, בו צמחה היוגה ושגשגה ושממנו יצאה כבשורה לעולם כולו.  

 

החיבור במסע שלנו, בין גוף, רוח ותרבות, הוא ממשי ומוחשי: זהו חיבור בין הגוף היוגי, לרוח ההגות היוגית ולתרבות ההודית שסובבת את היוגה כבר לפחות 2500 שנה. לא פשוט להסביר את זה, אבל מאד קל לחוות את זה כשאנחנו שם, באחד המקדשים עתיקי היומין, בריטואל דתי מרהיב, בארוחת ערב אצל משפחה מסורתית, במופע מוזיקלי, באשראם של מורה יוגי, במפגש עם סגפן נודד, או במנזר בודהיסטי בן ימינו.

​

את הלימוד נפתח בהמפי (Hampi) – "אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו ואחד היעדים ההיסטוריים המרתקים ביותר בהודו. המפי הייתה בירתה של ממלכת ויג'יינגרה (Vijayanagara), הממלכה ההינדואית הגדולה שהגיעה לשיאה במאה ה-16. בנקודה מסוימת, הפכה המפי לעיר הגדולה בעולם, וקשריה עם פרס במערב ועם דרום-מזרח אסיה, הפכו אותה לעיר בינלאומית של ממש.

בחמשת הימים בהמפי נשלב בין העמקה בלימוד היוגה לבין מפגש עם התרבות שסובבת את היוגה. נשוטט לאורך נהר הטונגה (Tunga) המפכה, שהעיר פרושה משני עבריו, נבקר באתריה המרהיבים, נקיים מפגשים עם בני המקום, ונגמע מנופיה הקסומים ומהאווירה השלווה של עיירה קטנטנה שהיתה פעם הלב הפועם של תרבות דרום הודו.

מהאמפי נצא להמשך הלימוד במייסור, בירתה הדרומית של היוגה המודרנית בהודו. מייסור הייתה במשך מאות שנים בירתה של ממלכה משגשת, והדרת המלכות מתגלה הן בארכיטקטורה וברחובותיה הרחבים והן בחיי התרבות המשגשגים ועשירים שלה. כמו בהאמפי, גם בחמשת הימים בהם נשהה בעיר ובסביבתה, נעמיק את תרגול היוגה תוך מפגשים עם העושר התרבותי שבתוכו היוגה משולבת. 

​